חיפוש
  • ג'ני וערן - הורות 360

אמא אבא, תקנו לי

אמא תקני לי עוד ארטיק/ ממתק... או אבא תקנה לי דמות של...? אני רוצה את זה!

נראה שאין אמא או אבא שלא מכירים את המשפטים האלו. לפעמים זה קורה מייד כשאוספים את הילדים מהגן או הצהרון ולפעמים זה כאשר יוצאים לקניות בקניון, בסופר או פשוט כי יצאנו מהבית לגינה ובדרך יש את המכולת, הקיוסק, חנות הצעצועים ומה לא.


אלה משפטים שאתם כבר יודעים מתי לצפות להם, יודעים באיזו סיטואציה הם יקרו ולפעמים אפילו באיזו עוצמה הם יגיעו.




האם משהו בסיטואציות הבאות נראה לכם מוכר?

אמא אחת ספרה לנו שהיא מרגישה כמו "ארנק מהלך" והאבא אמר שכשהוא עם הילדים הוא כמו "מכונת כסף". בהתחלה הם היו קונים משהו קטן וזה היה מספיק, עם הזמן הדרישות והבקשות של הילדים עלו – לא היו מרוצים מכלום.

הם ניסו כל מיני דרכים, פעם קנו, פעם התעקשו שלא, או שפעם הרגישו שזה לא פייר שלילד שלהם לא יהיה את מה שיש לחברים – וכך הם נעו מצד לצד. בשלב מסוים, הם התחילו להסביר תוך כדי הבילוי למה לא לקנות עוד ממתק, הסבירו שוב ושוב, ניסו לשדל את הילדה שתפסיק ואפילו אמרו שאין להם כסף, שיצאו בלי ארנק או שהכסף נגמר... אך זה לא ממש עזר. הילדים בשלהם, מבקשים עוד ועוד, מתחננים, מבטיחים הבטחות שיתנהגו יפה, שזה אחרון ודי, מראים להורים את כרטיס האשראי שנמצא בארנק או בטלפון וכך הלאה עד שעוברים להצגה שלמה של בכי, השתטחות על הרצפה, צעקות ואפילו כינויים כמו – את אמא רעה, אתה קמצן. כל יציאה עם הילדים או חזרה מהמסגרת נגמרת בבכי, בעצבים ובהמון כעס. 

לפעמים, בגלל שהם כבר ידעו מה הולך לקרות וכי אין להם כוח למלחמה, הם הסכימו לכל הבקשות. אבל, ההוצאה הכספית גדולה מידי עבורם. הם גם מרגישים שהם לא מצליחים להנחיל לילדים שלהם ערכים של דחיית סיפוקים, של משמעת, של חסכון, של עבודה וערך הכסף.


נעשה קצת סדר ונברר שתי שאלות:

למה קשה לנו להגיד לא? 

ומהי התגובה האוטומטית שלנו כאשר אנחנו שומעים את המשפט "אני רוצה... תקנה לי"?


למה קשה להגיד לא?

בואו ננסה לברר על מה זה יושב אצלנו. ישנן מגוון אפשרויות:

  • הילד שלי יקבל כל מה שלי לא היה – אנחנו נכנסים להורות עם החלטות משמעותיות שקשורות לילדות שלנו. אם חווינו מחסור (גם אם הוא לא היה אמיתי), אם שמענו הרבה פעמים מההורים שאין להם כסף לזה, יכול להיות שהחלטנו שכאשר אנחנו נהיה הורים – הילדים יקבלו כל מה שיבקשו. אנו מקשרים אושר עם שפע.

  • אם אני אגיד לו לא, הוא יתאכזב, יהיה עצוב, מתוסכל – אני רוצה לחסוך ממנו את הרגשות האלו. יש מספיק מאלו בעולם מבלי שאני אוסיף לו עוד.

  • למה שלילד שלי יהיה פחות ממה שיש לחברים שלו? – אולי זה יפגע במעמד החברתי שלו? אולי זה יפגע בדימוי העצמי שלו? או שלי....

  • הילד "יעשה הצגה" בפומבי – מה יגידו השכנים? – חס וחלילה שיגידו עלינו שאנחנו הורים רעים או יקראו לשירותי הרווחה...

  • אני לא רוצה לריב אתו, אני רוצה שנהיה חברים – כי ככה יהיו לנו יחסים טובים והוא יהיה מאושר.

  • ו... גם כי אנחנו קונים הרבה – Black Friday,  Cyber Monday, מבצעי מכירות כאלה ואחרים. אנחנו חיים בתרבות של צריכה מרובה, אז מה זה עוד צעצוע קטן?

משהו מזה נשמע לכם מוכר? האם גם אתם אומרים לעצמכם את אחת או כמה מהסיבות שתיארנו? אולי יש לכם סיבה אחרת?

בכל מקרה חלק משמעותי מהפתרון טמון בשאלה "למה קשה להגיד לא". מה זה מפעיל אצלכם? תהיה הסיבה אשר תהיה, הימנעות מאמירת "לא" יכולה לגרום לתוצאות שאולי לא ציפיתם להן בטווח הארוך. תחשבו מה הילד לומד מהסיטואציה? מהי השקפת העולם שהוא מגבש? אם אתם אומרים שהילד שלכם יקבל כל שיבקש – הוא עשוי לגדול להיות מבוגר שחושב שמגיע לו כל מה שהוא רוצה. אם הילד ילמד, שאתם כל הזמן בודקים שיהיה לו לפחות כמו לחבריו - הוא עשוי לגדול להיות מבוגר שאינו יכול להסתפק במה שיש לו ותמיד מסתכל על הדשא של השכן. זאת לא דרך, לחיות חיים מסופקים ומשמעותיים.

ללמוד לקבל "לא" – זה כמו גם ללמוד לחכות בתור, לדעת לקבל הפסד (או אי הצלחה) ולדעת להפסיק פעילות אהובה על מנת להשלים מטלה. זו היכולת לדחות סיפוקים ולהתאפק.  כל אלה הם חלק משמעותי מהכישורים שאתם לא פעם רוצים לטפח אצל הילדים. חשבו שכל פעם שהם מבקשים  משהו ,שאינו נחוץ באמת ואתם בסוף מוותרים, אז אתם בעצם מוותרים על החינוך שלהם לטווח הארוך.


קצת על התגובות האוטומטיות

בין מגוון התגובות שלנו, ישנם בדרך כלל תגובות שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב למרות שהניסיון מראה שהן לא מצליחות. הנה כמה דוגמאות:

  • להסביר למה לא, להסביר ולהסביר עוד ועוד... - כאשר הילד אינו רגוע, אין להסברים משמעות, רק למעשים.

  • להחליט בחוסר עקביות – פעם להתמיד ב"לא" ופעם לוותר, בלי קשר הגיוני נראה לעין, רק כי לפעמים אתם עייפים, או כי זה קורה בפומבי, או כי אין לכם זמן... ומכאן המסקנה הבלתי נמנעת של הילד היא שתמיד כדאי לנסות – מקסימום זה יצליח.

  • לנהל פנקס חשבונות – מי מהילדים קיבל יותר? האם לחברים יש? כמה פעמים החודש כבר קיבל את מה שביקש? ועוד.  

מה הילד צריך?

זאת השאלה שעליה כהורים חשוב לענות.

הוא צריך לדעת שיש "היגיון בשיגעון", שהתגובות שלכם מבוססות על ערכים, ידועות מראש, קשורות לחוקים בבית, אחידות בכל מצב ולא מושפעות מגורמים חיצוניים שוליים או לא.

ה-Rolling Stones אמרו את זה בשיר:

You can't always get what you want But if you try sometimes, well, you might find  You get what you need


אז מה עושים?

כמו שתמיד אנו אומרים – ב-4 שלבים: מחליטים, מתקשרים, מתנהגים ומחזקים.

מחליטים – מה תעשו ומחליטים גם מה תעשו אם מה שתכננתם לא הצליח.

מתקשרים לילדים – ההסבר ניתן בזמן רוגע, כאשר הילד יכול להקשיב, לא בזמן האירוע.

מתנהגים – עושים את מה שהחלטתם בצורה עקבית ובנחישות.

מחזקים ומתחזקים – כל הזמן לעודד את הילד.

ואם נחזור להתחלה, רציתם לחנך את הילדים לערכים: דחיית סיפוקים, הערך של כסף, החשיבות של עבודה ושל חיסכון. אז איך ממשים את 4 השלבים האלה וכיצד זה קשור לערכים שאתם מנסים לחנך עליהם?

על כך בפוסט הבא שלנו.

8 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now