חיפוש
  • ג'ני וערן - הורות 360

הוא מציק לי והיא לקחה לי - תגידו לו... די כבר לריב!


אין דבר שמטריד אותנו, ההורים, יותר ממריבות הילדים ביניהם, מההצקות ומההלשנות. יש לנו הרצון והחלום, שהילדים יסתדרו ביניהם – שיהיו החברים הכי טובים בילדותם ובבגרותם. כשהם רבים, מקללים ומרביצים, אנחנו מרגישים לא פעם שכשלנו. משהו לא הצליח והילדים רבים ביניהם. מה עשינו רע? או מה לא עשינו? 


אנו מציעים להסתכל על הנושא דרך 4 שאלות:

  • למה זה קורה?

  • מה הילדים מצפים שיקרה?

  • האם זה טוב או רע? הזדמנות או החמצה?

  • מה אתם יכולים לעשות?

בואו ונפרק את הנושא הזה למרכיביו.  קודם כל, חשוב לנו להגיד, שאנו חושבים שמריבות אחים הם חלק מהחיים וההתבגרות של הילדים. שהן מיועדות, בעיקר, עבור ההורים ושהילדים יודעים מה הם עושים.  אפשר להסתכל עליהם גם כברכה וכהזדמנות – הזדמנות למה? על זה בהמשך.  נאמר אפילו, שאם הילדים לא היו רבים ביניהם, אם הן לא היו קורות מעצמן, היה כדאי לייצר אותן...


למה זה קורה?

כי בטבע, גורים תמיד מתאמנים על פיתוח כישורי החיים שלהם עם הגורים האחרים במשפחה. כמה פעמים ראיתם סרט טבע שבו גורי האריות עסוקים בשריטות, נשיכות ושאר התנהגויות שיכינו אותם אחר כך לחיים בטבע? האם ראיתם את אמא לביאה מפסיקה אותם או מתערבת?


תבדקו, מתי הילדים רבים יותר? האם כאשר הם לבד או כאשר אתם בסביבה? כששאלנו הורים, התשובה תמיד הייתה – כשאנו בסביבה. בוודאי יש לכך סיבה טובה.


מה הילדים מצפים שיקרה?

מה היא התגובה האינסטיקטיבית שלנו, ההורים, כשהילדים רבים? בדרך כלל, לנסות להפריד, לחקור, למצוא מי אשם (או שאנחנו בטוחים שאנו יודעים מי האשם) ולהעניש את מי שנמצא "אשם".  האם אתם בטוחים, שתמיד מצאתם את הגורם למריבה? זכרו, בהרבה מקרים היא "הבעיה המוצהרת אינה הבעיה האמיתית".

האם הילדים אוהבים את התגובה הזאת שלכם? כן! כל מה שהם רוצים זה שתחליטו מי צודק. כי מי שקבעתם שהוא צודק – טוב לו, מרגיש שהוא המועדף והאהוב. ומי שקבעתם שהוא לא צודק – בפעם הבאה אולי תקבעו שהוא צודק, ואז הוא יהיה המועדף והאהוב. אז לשניהם יש אינטרס שתהיה הפעם הבאה, כי הם תמיד רוצים להרגיש אהובים. איזה מעגל אכזרי. מי לא נהנה מהסיטואציה? אתם. מה הילדים לומדים מהסיטואציה? שיותר חשוב להיות צודק מאשר ללמוד להסתדר ולשתף פעולה.


האם המריבה היא טובה או רעה? הזדמנות או החמצה?

המריבה היא הזדמנות פז, עבורכם, להיות הורים מובילים ולא מגיבים לסיטואציה או נגררים. להיות בוב הבנאי ולא סמי הכבאי.  הזדמנות, ללמד את הילדים שלכם הרבה כישורים נחוצים לחיים.  אבל, זה תלוי בדרך שבה אתם תגיבו כאשר היא קורית. מה לא לעשות?

  • לא לתחקר

  • לא לבדוק מי התחיל

  • לא לשפוט

  • לא לבחור צד

  • לא לקבוע מי צודק או מי אשם

  • לא להעניש

  • וגם – לא להתעלם!


מה אתם יכולים לעשות?

להיות הורים מעורבים ולא מתערבים. להגדיר את הגבולות האישיים שלכם, בהם אתם מתערבים - לקבוע גבולות הגיוניים של מה מותר ומה אסור ולהודיע מתי מתערבים. לדוגמא: "נתערב כאשר תכאיבו זה לזה או ניקח את הצעצוע שעליו אתם רבים ומכים איתו זה את זה".

להסתכל על הילדים ביחד "בסירה אחת". מה זה אומר? מלמדים אותם לבחור ולהחליט ע"י: 

  1. לדבר על עצמכם – "כאשר אתם רבים אני מרגיש/ה עצוב/ה/ מתוסכל/ת... כי אנחנו רוצים שנהיה ביחסים טובים בבית ואנחנו אוהבים אתכם"

  2. להגיד מה עשיתם עד היום ויותר לא תעשו (חשוב להדגיש – כי לזה הילדים מצפים) – "עד היום, שפטנו, והחלטנו מי צודק, מהיום אנחנו לא נשפוט מי מכם התחיל ומי מכם אשם. זה לא ממש מעניין אותנו"

  3. להגיד מה הייתם רוצים שיהיה – "אנחנו סומכים עליכם שתלמדו להסתדר אחד עם השני ותפתרו בעצמכם את אי ההסכמות"

  4. להנחות ולהדריך – "אם תצטרכו עזרה, אנחנו כאן בשביל לעזור לכם ללמוד להסתדר"

מלמדים להסתדר ביחד:

  1. להביע רגשות ותסכול במילים מבלי להעליב, להציק ולהרביץ.

  2. להתפשר - כן זו לא מילת גנאי – זו יכולת חשובה לחיים. לחלוק ולשתף במשחקים.

  3. לנהל מו"מ - להקשיב זה לזה, להכיל, לעודד מציאת פתרונות (לעשות תורות לדוגמא), להציע רעיונות כיצד אפשר (הגרלה, זוג או פרד...)  אך לא לקבוע להם אלא לתת להם לבחור.

  4. להתפייס ולהשלים.

  5. בגלאים הצעירים – מומלץ, להיות לידם ולהציע עזרה לפני שמתחילה המריבה כדי שילמדו לחלוק ולשתף פעולה ביחד.


אם נסכם את כל מה שכתבנו, המסר שלנו אליכם הוא:

תאפשרו להם לריב – תלמדו אותם להסתדר!

7 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now