חיפוש
  • ג'ני וערן - הורות 360

על החלטות ואושר



בשנה החדשה אני מפסיקה...


בשנה החדשה אני מבטיח ש...


בשנה החדשה אנו מתחילים... 






קל להחליט קשה לשנות?


כל פעם מחדש, אנחנו יכולים להבטיח לעצמינו שהפעם נעשה את השינוי המיוחל – אבל הרבה פעמים זה לא קורה... למה בעצם?

תהליך ההחלטה אינו כל כך פשוט ומיידי. ולפעמים אנו נוטים להמעיט במאמץ הדרוש על מנת להחליט.

זה קורה כי...

  • אולי, כי אנחנו לא כל כך אוהבים שינויים ומעדיפים את המצב הקיים והמוכר?

  • אולי, כי אנחנו באופן לא מודע, מזהים שעבור השינוי אנחנו צריכים לשלם מחיר?

  • אולי, כי נדרש מאמץ לא פשוט כדי לאמץ הרגל חדש (זה לא אוטומטי)?

אנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנו אומרים לעצמינו "כך זה לא יכול להימשך", וגם אז הצעד הבא אינו קל. 


מלחמת הערכים

בדרך כלל, רוצים לעשות שינוי כי רוצים להנחיל ערך חשוב לילדים, כי מאמינים שכך יהיה טוב יותר. למשל, ללמד על חשיבות הכסף והחיסכון, או על הצורך ללמוד להתאפק ולדחות סיפוקים.

אבל, כמעט תמיד, ההתנהגות הנוכחית מבוססת גם כן, על ערך או אמונה (אחרים) – למשל, שהילד לא ידע מחסור, או לא יחווה קושי, כי כך הוא יהיה מאושר (?). 

כאשר ערך נלחם בערך – זו הנקודה שבה הכי קשה לבצע שינוי, לקבל את ההחלטה לעשות משהו אחר. 

במצב הזה, קשה לראות את עצמינו נוהגים אחרת ממה שנהגנו עד כה, כי זה אומר שעשינו עד עכשיו משהו שאינו טוב מספיק, שהוא אפילו מזיק. כמו תמיד, האינטראקציה עם הילדים מביאה אותנו להסתכל על עצמינו ולבחון האם הדרך שבה אנו הולכים היא נכונה? האם הערכים שעליהם התבססנו עד עכשיו הם טובים? האם ההנחות שהנחנו הן נכונות?

זה קשה...


איפה מתחילים?

בודקים למה עשיתם את מה שעשיתם עד עכשיו. זוכרים שדיברנו על הסיבות לקושי להגיד "לא"?

בואו ניקח דוגמא – אתם הרגשתם עצובים כאשר הוריכם אמרו לכם לא. החלטתם שלא תעשו את זה לילדים שלכם, כדי שהם לא יהיו עצובים, כדי שיהיו מאושרים.

האומנם?

מה התוצאה של מניעת עצב? האם היא תמיד מטיבה עם הילד? מה הילד מסיק מהסיטואציה? הנה כמה מחשבות:

  • אושר אינו ההיפך מעצב. שמחה היא ההיפך מעצב. אתם בהחלט יכולים לשמח את הילד במגוון הזדמנויות – אבל זכרו שהאושר האישי הוא באחריותו. הילד מחליט מה גורם לו אושר ומה לא (בדיוק כמוכם).

  • המחשבה שאנחנו יכולים למנוע מהילד להיות עצוב או כועס, מייחסת להורים כוחות ותכונות שאינן קיימות באמת. אין להורים יכולת לשלוט על כל מה שקורה לילד ולסביבתו – ויהיו מצבים שבהם הוא ירגיש עצוב, מתוסכל, כועס. להורים יש תפקיד חשוב - לאפשר לילד להרגיש את שלל הרגשות וללמד אותו איך ניתן להתמודד עמם (אבל לא למנוע אותם). למעשה, מרבית התפקידים של ההורים הם בלימוד הילד איך להתמודד עם המציאות המקיפה אותו ופחות בלנסות ולמנוע את כל מה שעשוי להתחולל שלא על פי רצונו של הילד.

  • מחקרים מראים שיש קשר חזק מאד בין ילדים שקיבלו כל מה שרצו לבין מבוגרים שאינם מאושרים. ללמד את הילד שהוא יכול לקבל (מהוריו) כל מה שיחפוץ – מכין אותו לאכזבה מרה במפגש עם העולם. לעולם, אין מחויבות דומה כמו שהיה להורה שלו, ולמעשה ההיפך הוא הנכון. ההורה אינו תורם לאושר של הילד לטווח הארוך, בכך שהוא נותן לו כל מה שיבקש.

מה לומדים מכל זה? שהאושר אינו קשור לכך שכל העולם יסתדר לפי רצונותינו. למעשה המחקרים מראים, שרגעי האושר הם אותם רגעים שבהם אנחנו מצליחים להתגבר על מכשול או אתגר או מציאות לא נעימה... מזה אנחנו מפיקים סיפוק ואושר.

עוד דוגמא? בבקשה!

דיברנו על כך שקשה להגיד "לא" כי "למה שלילד שלי יהיה פחות מאחרים?"

מה המסר שאנחנו משדרים לילד? כל הזמן להשוות את מה שיש לו מול אחרים, זוהי תחרות מתמדת. האם זהו מתכון לחיים טובים בהמשך? האם תחרותיות אינסופית תביא לילד שלנו הצלחה? סיפוק? אושר?

מסתבר, שתחרותיות היא בבסיס של תחושת החרדה, המאפיינת רבים כל כך בעולם היום (יחד עם ההיצע האינסופי של מוצרי צריכה – שאת חלקם אנחנו כנראה לא צריכים). כלומר, אם אני בתחרות, אז בכל רגע נתון מישהו יכול לעקוף אותי ובכל רגע נתון אני צריך לוודא שאני יותר מאחרים. ואז לא רחוקה הדרך מלנסות ולהכשיל אחרים כדי להצליח יותר. 

למעשה, מה שכדאי באמת לקדם הם שני סוגי התנהגויות: 

הישגיות (שהיא אינה תחרותיות) ושיתוף פעולה. 

שילוב שני התנהגויות האלו מביא לתוצאות מצוינות, גם ברמת ההישגים וגם בתחושת הסיפוק האישית, של כולם - של הילד ושל המבוגר. 

התנהגויות שמבוססות על השוואה ותחרות, אינן מביאות לתוצאות טובות בטווח הארוך. למעשה, אם כהורים, לא נשתמש בתירוץ "גם לאחרים יש", נלמד את הילד לשאוף לדברים שחשובים לו ולהסתפק בנחוץ בלבד (ולא בגלל שלאחרים יש). יש בזה הרבה מסרים חיוביים בכל זווית שנסתכל.


אז מה עושים עם זה בפועל? איך מחליטים?

עדיין לא פשוט.

  • חשוב לבחון מה הן הסיבות שקשה לנו להגיד לא.

  • לבדוק כמה הסיבות האלו באמת מוצקות (מבוססות על עובדות) וכמה אתם מוכנים להיפרד מהן.

  • ואז, לבחון מהם הערכים שאתם רוצים להקנות, במקום מה שעשיתם עד עכשיו.

זהו בעצם שלב, שבו אתם מבררים לעצמכם כמה השינוי משמעותי עבורכם וכמה אתם נחושים לעשות אותו. אתם מבררים מה תרוויחו מהשינוי (הערכים החדשים) ומה המחיר של השינוי (הסיבות הקודמות). ככל שהרווחים והמחירים של השינוי ברורים יותר – כך יותר קל להחליט אם רוצים לעשות את השינוי או שמעדיפים להישאר במצב הקיים. שתי האופציות הן בהחלט לגיטימיות.

אם החלטתם שהשינוי עדיף מהמצב הנוכחי, אז כבר עשיתם חצי מהעבודה. אתם כבר יודעים מה תרצו שיהיה במקום המצב הקיים. מה נשאר? להכין את עצמכם לתרחישים האפשריים כאשר תנסו ליישם את השינוי. ואז, לתקשר את השינוי לילדים וליישם בעקביות ובנחישות, תוך שימוש בתקיפות אדיבה - תקיפות כלפי ההחלטות שקיבלתם ובאדיבות אל מול הילדים.  לכל שאלה, התייעצות אנחנו פה בשבילכם. 

7 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now