חיפוש
  • ג'ני וערן - הורות 360

רק עוד סיפור אחד ודי...


מכירים את המשפט הזה, שמגיע בדיוק כשאתם עייפים ורוצים לגמור את היום? בדרך כלל המשפט הזה או דומיו יגיעו ברגע שמאוד לא נוח לכם. בדרך כלל, הוא נאמר יותר מפעם אחת. זה הופך לסוג "טקס" חוזר בשעה קבועה ביום, בסיטואציה קבועה – וגם התוצאה בדרך כלל קבועה: אתם נענים להם שוב ושוב עד שמאבדים סבלנות – ואז מגיע הפיצוץ.


מה מאפיין את הסיטואציות האלו?

השעות המאתגרות של היום קורות בבוקר או בערב לקראת סיום היום. למה? כי בשעות האלו ישנה התנגשות בין שני אירועים:

  • מצד אחד – הצורך "לתקתק את העניינים", לבצע שורת מטלות בזמן מינימאלי, כי הן הכרחיות וכי אתם עוד צריכים להספיק מטלות נוספות (לשלוח את הילדים לגן/ ביה"ס ולהגיע לעבודה, או להשכיב אותם לישון ולהמשיך בשגרת יומכם, אולי אפילו יהיה לכם קצת זמן לעצמכם).

  • מצד שני – ההבנה של הילד שהנה הוא עומד להיפרד מהדבר הכי חשוב לו ביממה – מכם ההורים, מהזמן ומההתייחסות שלכם אליו (גם בבוקר וגם בערב).

כשמסתכלים על זה בעיניים של הילדים נכון שאפשר להבין את התחושה שלהם בנקודה הזו? להבין מה הם מנסים להשיג?

מה קורה בהתנהלות הנוכחית במשפחה?

קודם כל, משלמים ביחסים ובאווירה לא נעימה. ה"נדנוד" של הילד מציק ואז מפתחים רגשות שליליים כלפי הסיטואציה ולפעמים גם כלפי הילד. הצורה שבה “חותכים” את הסיטואציה גם לא תורמת לאווירה נעימה – בדרך כלל "מכילים" וסופגים – עד שמגיע הרגע הזה שמתפוצצים. נסו רגע לחשוב כיצד הילד שלכם חווה את ההתפוצצות הזו? האם הוא מפחד מכם באותו הרגע? האם מרגיש אשמה? והילד לומד שאפשר להשיג את המטרות דרך מאבק התשה או מאבק כוח: המטרה שלו היא לזכות בכמה שיותר זמן/ התייחסות, לפני שיאלץ להיפרד מכם – והוא למד שכל האמצעים כשרים. הוא גם לומד שכאשר אתם מתעקשים יותר – הוא צריך להתעקש עוד יותר. מנגד, ישנם ילדים שיסיקו בדיוק ההפך: הם ילמדו שצריך להיזהר מכם בנקודת הפיצוץ, יפחדו ואולי ינסו להימנע מכך. אתם תקבלו תחושה שיש לכם ילד "טוב" שלמד לא להרגיז אתכם. אך אולי בעצם יש כאן ילד מפוחד וצייתן שלמד שלא כדאי לעמוד על דעתו כדי לא להרגיז אנשים אחרים.

על מה בעצם אנחנו מדברים?

הסיטואציה הזו טומנת בחובה מגוון רחב של נושאים: הזמן שלכם עם הילד, שגרת היום, התקשורת עם הילד, הבנת המניעים והצרכים של הילד (מודל אפר"ת), העסקת יתר, מאבקי כוח, גבולות וחוקים, הסמכות ההורית ועוד ועוד. הפעם אנחנו מציעים להסתכל על זה מנקודת המבט של "הצבת גבולות". אולי אתם חושבים שאנחנו מדברים על הצבת גבול לילד - איך לומר לו "די". אך, בעצם אנחנו מדברים על הצבת גבולות לעצמכם – קבלו החלטה איך הסיטואציה צריכה להיות, תתקשרו את זה לילד, עמדו במילה שלכם (הצבת גבולות) ולבסוף חזקו את הילד.

איך מציבים גבולות ומשנים את הסיפור?

נתחיל מכך שנבין מה הילד מנסה להשיג מכם? במרבית המקרים זה עוד קצת זמן אתכם, התייחסות, תשומת לב, להרגיש שהוא חשוב לכם ומשמעותי עבורכם (כן, אפילו יותר מהמטלות היומיומיות). עכשיו הזמן לקבל החלטות – לנסות לתאר לעצמכם איך אתם רוצים שהסיטואציה תתנהל. התשובה "שהילד יעשה כל מה שאומרים לו" היא פחות ריאלית. אתם גם לא באמת רוצים שהוא יגדל כמישהו שעושה כל מה שאומרים לו. אתם רוצים לראות כיצד הסיטואציה תתפתח כך שגם הילד יקבל מענהלצרכים שלו – וגם אתם תקבלו מענה לצרכים שלכם. מגוון האפשרויות להתנהלות אחרת, הוא גדול מאוד – זה תלוי בדמיון שלכם, באופי שלכם, בנורמות המשפחתיות, באפשרויות הלוגיסטיות (כאשר מספר הילדים עולה על מספר ההורים, ברור שלא הכול אפשרי), במטלות שעוד נשארו לכם בערב, בעייפות שלכם, ... את הכל כדאי לקחת בחשבון. כדאי גם לנסות ולדמיין, מה יקרה אם הדברים שתכננתם משתבשים – מה תעשו אז? האם אפשר להכין תכניות חילופיות מראש? האם אפשר להחליט שלא בכל יום בערב צריכים לעשות את המטלות כולן? (אולי חלק אפשר לעשות אחת ליומיים או פעם בשבוע?) השלב השני הוא שלב התקשורת לילד. מדברים אתו כשכולם רגועים ויש זמן. מסבירים שההתנהלות הנוכחית שבו בכל פעם הוא מבקש לדוגמא עוד סיפור אחד ועוד אחד לא מתאימה לכם כי... ספרו למה – מה אתם מרגישים, מה קורה בסיטואציה (נוצרות מריבות שלא לצורך...) ושהייתם רוצים להתנהל מעכשיו אחרת. אל תשכחו לשאול אותו איך הוא מרגיש! ספרו לו כיצד הדברים יתנהלו. הדגישו איך בדרך החדשה הוא יקבל יותר זמן ויותר תשומת לב (נעימה). הדגישו בפניו שבאמצעות שיתוף פעולה הוא יוכל להשיג יותר ממטרותיו. ספרו לו גם מה הוא לא יוכל להשיג. תחמו את הגבולות (למשל שני סיפורים לכל היותר בערב). קבלו ממנו את דעתו לגבי מה שאתם מספרים לו והיו מוכנים גם לשמוע להצעות שלו, להבין אותם – ורק אם זה מקובל עליכם – לשלב את הצעותיו בתוכנית. נהגו בו בכבוד, תנו לו להרגיש שבכל מקרה אוהבים אותו ושהזמן שלכם אתו חשוב. וכאן מגיע הקטע של הצבת גבולות, בזמן המימוש. זה בעצם אומר, שאם אמרתם שכך יהיה – אז עמדו במילה שלכם! אל תתקפלו ברגע הראשון שהילד מנסה להשיג יותר (כי כך הוא היה רגיל עד עכשיו). אל תשנו רק בגלל שבאותו הרגע אתם עייפים מידי וכבר נמאס לכם – זהו הגבול שאתם מציבים לעצמכם. תהיו תקיפים כלפי ההחלטה שקיבלתם ואדיבים כלפי הילד.

בשלב האחרון, תעודדו את הילד שלכם על כל הפעמים בהם עמד בהסדר החדש. תנו לו התייחסות אישית - "תראו" אותו ואת הצרכים שלו במהלך היום. תיזמו פעולות ביחד ותיצרו זמן אישי עם הילד כך שנוכחותכם תידרש פחות בשעת הלחץ. תחזקו את ה-אנ"י שלו שידע שהוא אהוב ללא תנאי, נחוץ למשפחה ויכול לתרום לה.


הצבת גבולות זה כמו שריר – צריך להתאמן והרבה. בסופו של דבר התוצאה תהיה אווירה נעימה יותר, ילדים שמרגישים שהם מקבלים את הזמן שלכם וכל זאת מבלי להיכנס למאבקי כוח מיותרים.

זכרו – בכל שינוי שאתם עושים בהתנהלות המשפחתית יש 4 שלבים: מחליטים, מתקשרים, מתנהגים ומחזקים!


53 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now